פרישטה בע"מ ואח' נ' חברת האחים ישראל בע"מ ואח'

החלטה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 15.1.13, על פיו חויבה הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת), לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבעות 17 ו-18, פיצויים בסך כ-12 מיליון ש"ח. הנתבעת עותרת לעיכוב "חלקה" בפסק הדין (בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה בפסק הדין בין הנתבעות לבין עצמן) בסך 9,735,496 ₪, וזאת עד להכרעה בערעור שבדעתה להגיש על פסק הדין. התובעת מתנגדת לבקשה. בהחלטה מיום 17.2.13, הוריתי, לבקשת הנתבעת, על עיכוב ביצוע זמני של פסק הדין עד להכרעה בבקשה, בכפוף לכך שמלוא סכום החיוב יופקד בידי ב"כ התובעת אשר יחזיקו בנאמנות עד להכרעת בית המשפט בבקשה.

2.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

3.על פי הכלל, לא יעוכב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי, אלא במקרים חריגים ביותר. פסק דין יעוכב רק אם הוכח כי סיכויי הערעור טובים וכי יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. לצורך זה, "אין די בהעלאת טענות כלליות אלא יש להציג תשתית ראייתית מבוססת הנתמכת, ככל שניתן, בתצהיר והמלמדת על קושי ממשי להיפרע מן המשיב" (ע"א 7745/09 אטיאס נ' סולומון, ניתנה ביום 26.11.09, ע"א 7883/09 עו"ד יששכר בר הלל כונס נכסים לחברת שלמי עד בע"מ נ' בירי בראשי עבודות עפר פיתוח תשתית וכבישים, ניתנה ביום 29.11.09).

4.אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, יש לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הניחה תשתית עובדתית מספקת לתמיכת טענתה כי יקשה עליה להיפרע מן התובעת ככל שתזכה בערעורה. הנתבעת לא צירפה תצהיר לבקשתה, ובקשתה נסמכת אך על היות התובעת חברה בע"מ, על היות בעלי מניותיה תושבים זרים, ועל גובהו המשמעותי של החיוב, עובדות המקימות, לטענתה, חשש כי אם ישולם החיוב, יהיה זה בלתי אפשרי להיפרע מן התובעת, ככל שתזכה בערעורה. ואולם, גם אם יש בעובדות אלה כדי להעלות חשש לכאורי כנטען בבקשה, הרי בנסיבות ענייננו, ובשים לב לראיות שהובאו במהלך ההתדיינות, אין בעובדות אלה בלבד כדי להוות תשתית מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין, וזאת מכמה טעמים:

ראשית, התובעת היא חברה בעלת נכסים ולא הובאה כל עובדה המעלה חשש לחוסנה הכלכלי. כפי שעולה מן הראיות שהובאו במהלך ההתדיינות, מדובר בחברה בעלת נכס מקרקעין שערכו רב, ואשר שוויו עולה על סכום פסק הדין. הוכח גם כי התובעת ביצעה פעילות מסחרית לאורך למעלה מעשור ועד לאירוע נשוא התביעה, במסגרתה השכירה יחידות במבנה שהוקם על הנכס לשוכרים מהימנים, תמורת דמי שכירות גבוהים. נוכח שוויו של הנכס שבבעלות התובעת והשנים הארוכות בהן הפעילה אותו כנכס מסחרי מניב רווחים, אין די בעובדות להן טוענת הנתבעת כדי להטיל ספק ביכולתה של התובעת להשיב מצב לקדמותו, ככל שהדבר יידרש.

שנית, לתובעת אינטרס ברור בביצוע מיידי של פסק הדין. האירוע נשוא התביעה אירע כבר בשנת 2001, ובעקבותיו נפגעה פעילותה של התובעת. לאחר הליך משפטי ממושך זכתה התובעת בפיצוי שיאפשר לה להטיב את נזקיה. כפי שעלה מן הראיות שהובאו, בחרה התובעת להקים בנין חדש תחת שיקומו של הבנין הישן, ואף שכרה אנשי מקצוע לשם קידום תכניות הבניה. אין הצדקה לחייב את התובעת ליטול אשראי למימון הבניה, תוך הסבת נזק נוסף לתובעת, תחת שימוש בכספי הפיצוי שנפסקו לה להטבת נזקיה. יפים לענין זה הדברים שנאמרו בבש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו (פ"ד נ(1) 668, 670, צוטט בהסכמה בע"א 8886/12 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות', ניתנה ביום 12.2.13):

"צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב".

טעם כזה, כאמור, לא ניתן.

5.מן האמור עולה, אפוא, כי במאזן האינטרסים שבין הצדדים גובר אינטרס התובעת לתקן את נזקיה לאלתר ללא נשיאה בעלויות נוספות. מאידך, לנוכח נכסי התובעת, ובהעדר ראיה המצביעה על קושי אפשרי להיפרע ממנה, גם אינטרס הנתבעת לא נפגע. משנמצא כי עיכוב הביצוע עלול להסב נזק לתובעת, ובהעדר ראיה לנזק העלול להיגרם לנתבעת ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, אף לא מצאתי להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין.

הבקשה נדחית, אפוא.

6.לבקשת הנתבעת, ועל מנת לאפשר לה לנקוט הליך לעיכוב הביצוע בבית המשפט העליון, הנני מורה כי החלטת בית המשפט מיום 17.2.13 תעמוד על כנה עד להכרעת בית המשפט העליון, ובלבד שההליך יינקט לא יאוחר מיום 28.2.13.

מזכירות בית המשפט תודיע לצדדים על מתן ההחלטה, ותעביר להם העתק ממנה.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.